<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ח</h1>
<h2>דף קמב.</h2>
בעזרת הבורא נפרש שמועה זו של זרוע בשלה בקוצר וממנה נלמד הלכה למעשה. דתניא בפרק גיד הנשה (חולין צ"ח א'), ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל (במדבר ו' י"ט) אין בשלה אלא שלימה, פירוש (צ"ח ב' תד"ה אין) כמו בשלה בלמ"ד דגושה במה [נ"א כמו] שיש לה כלומר כמו שהיא, רבי שמעון [בן יוחי] אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל, וזה היתר שבמקום אחר אסור כיוצא בו, ומפרש רבא כגון טעם כעיקר (ו)[ד]בקדשים אסור וכאן מותר, פירוש טעם חשוב שהוא כעיקר ממשו של איסור במינו בקדשים כגון בפחות מרוב, שהרי מן התורה בטל ברוב בין בחולין בין בקדשים כמו שאומר ריש לקיש בפרק התערובות (זבחים ע"ח א') הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור שכל אחד בטל ברוב, ועוד אנו אומרים בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ג ב') בעניין שתי מנחות [שלא] (ש)נקמצו ונתערבו זו בזו בטלות ברוב לדברי חכמים שאומרים מין במינו בטל (ע"פ חולין צ"ח ב' תד"ה רבא), ואין לחלק בין התערובת ההיא לדבר שיש בו רוטב שהרי קמח בקמח הוא ומתערב יפה, ולכך חולק שם רבי יהודה ואומר שאינו בטל אף על פי שאין אומר כן כי אם בדבר לח, שהרי במסכת שבת בפרק נוטל (קמ"ב א') מודה ר' יהודה שתרומת חטין עולה באחד ומאה, ודבר לח למד ממה שכתוב בפרשת אחרי (ויקרא ט"ז י"ח) ולקח מדם הפר ומדם השעיר (ע"פ זבחים ע"ג א' תד"ה רבי) וסובר ר' יהודה (מנחות כ"ב א') שמערה דם שניהם לכלי אחד והדבר ידוע שדם הפר מרובה משל שעיר ועדיין קורא אותו דם השעיר הא למדת שאינו בטל וחכמים אומרים דווקא בדם שהוא עצמו עולה למזבח אינו בטל אבל בשאר קדשים וחולין בטל. הרי הבאנו לך ראיות שמין במינו בטל ברוב אפילו בקדשים, ומה שאמר רבא דטעם כעיקר בקדשים אסור זהו בפחות מרוב כאשר בארנו, ובזרוע בשלה מותר אף בפחות מרוב שפעמים שהזרוע [ו]מקצת מן האיל [הם] חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שחוץ לרוטב, שבכל עניין שיבשל התירו הכתוב (תו' חולין שם), וששים שמזכיר התלמוד על זרוע בשלה אין זה אלא רמז ואסמכתא בעלמא ועיקר הדבר מפי הקבלה (שם תד"ה ומאן).
